ניהול זמן ומשימות: איך מתגברים על דחיינות?
"מחר הוא היום הכי עמוס בשבוע"
בקושי אחוז אחד מהמתאמנים שלי מצהירים על עצמם שהם לא סובלים בכלל מדחיינות.
השאר, פחות.
זאת ממש לא הפתעה גדולה. ע"פ מחקר משנת 2018 כמות האנשים שמגדירים את עצמם כדחיינים הכפילה את עצמה ב50 שנים האחרונות!
1 מכל 5 אנשים שתפגשו ברחוב יגדיר את עצמו כדחיין כרוני!
דחיינות היא ה-מחלה של העולם המודרני. בתקופות מוקדמות לא היה דבר כזה. "אין לי כח ללכת לצוד היום, נאכל מחר.. בסדר ילדים?"
דחיינות הוא מצב בו אני לא רוצה לעשות משהו והמנגנון הניהולי במח שלי, זה שאמור לנהל את המצב ולעקוף את חוסר הרצון – פשוט לא מתפקד.
בכלכלה התנהגותית מסבירים את הדחיינות האנושית כנובעת מהעדפת תגמול בטווח קצר (עם סיפוק מיידי) על פני איפוק, טרחה או השקעה מרובה לטובת תוצאה עתידית רחוקה.
דחיינות ממש לא מעידה על עצלנות. אם נחליט לבחון את העניין לעומק נוכל לחשוף חרדות סמויות, רגשות או הרגלים מעכבים, פעולות ש'דוחות' אותי (אההם, מה קורה עם הבלאגן במחסן?) או קושי מרתיע במיוחד באחד משלבי המשימה.
כדאי לך לזהות ולהבין את הסיבה לדחיינות שלך וכבר פתרת לעצמך חצי מהבעיה:
חוסר ידע או חוסר ניסיון לגבי המשימה
שעמום או חוסר עניין
פחד מכישלון, מחוסר הצלחה וביקורת - במיוחד אם אנחנו מוקפים באנשים שקשה (או בלתי אפשרי) לרצות אותם
פרפקציוניזם
מותשות מנטלית
עודף ביטחון עצמי
מרדנות - לפעמים דחיית משימה היא הדרך שלנו לפגוע (במודע או שלא במודע) באדם הזקוק לעבודה הזו
חבלה עצמית ופחד מהצלחה - (רמת הציפיות ורמת הקושי של המשימות הבאות יכולה לעלות בעקבות ההצלחה שלי במשימה זו)