אף פעם לא מוקדם מידי או מאוחר מידי - לכתוב

עדנה ידעה תמיד שיום אחד היא תכתוב את סיפור חייה, אבל החיים כל הזמן הפריעו לה.

היא התחתנה פעמיים, עבדה כמזכירה רפואית וגידלה 3 בנים; בגיל 71 ואחרי כמה שנים בפנסיה, התחילה עדנה סוף סוף לכתוב סיפורים קצרים וזיכרונות. בסיפורים בחרה לשלב גם אנקדוטות וסיטואציות קומיות מחיי נישואין.

פתאום עדנה גילתה את כישרון הכתיבה שלה, היא יודעת לכתוב! וגם נהנית מזה.

עדנה ממש לא לבד.


למה כ"כ קשה לנו להתחיל לכתוב?

לקחת דף ועט ולהתחיל לכתוב או לפתוח מסמך חדש בוורד ולהקליד יכול להרגיש וגם להראות לנו כמעט לא טבעי...אפילו מאיים

כתיבה היא תהליך שלוקח זמן, כתיבה דורשת השקעה, היא דורשת ממני לפנות זמן ממשימות בתוך לוח זמנים עמוס וצפוף, היא דורשת ממני התמסרות מוחלטת...ואם בזווית העין אני יכולה לראות את הטלוויזיה ויודעת שבנטפליקס מחכה לי סדרה חדשה וכל מה שאני צריכה לעשות הוא רק ללחוץ על PLAY - מדובר במאבק רגשי אמיתי - אתגר של ממש.


ולמרות הפיתויים שמסביב, תחושת ההנאה מהכתיבה עצמה והסיפוק מהתוצאה הסופית הם כ"כ גדולים שממש חבל לחכות לפנסיה כדי להתחיל לכתוב.

כתיבת זיכרונות חיים, כתיבה אינטואיטיבית או כתיבת עלילה היא בעלת ערך תרפויטי מוכח - נפשי ופיזי.

מחקרים מראים שהכתיבה משפיעה על תחושת הרווחה, ה - WELL BEING של האדם הכותב.

לכן, אף פעם לא מוקדם מידי, או מאוחר מידי להתחיל לכתוב.


כתיבה כמטרה

לעיתים תוצר הכתיבה משמש מטרה בפני עצמה בתקופה של משבר גדול;

כשג'ופרי היה בן 5 גילו הרופאים שהוא סובל ממחלה נדירה, שהיתה קשה לאבחון ולטיפול. הוריו תיעדו את חייו וחייהם לפני הגילוי, במהלכו וגם אחרי שהחלים. הם תיעדו את התסמינים, האבחון והטיפולים שקיבל ג'ופרי וסיפרו מנקודת מבט אישית על התהליך כפי שחוותה אותו המשפחה. אחרי שהחלים לגמרי חיברו את הסיפורים לספר.

אנשים המתמודדים עם בעיות או קשיים דומים, יוכלו להזדהות, ללמוד ולהתנחם מהתהליך שעברו ג'ופרי ומשפחתו.


כתיבה משפיעה לטובה על הבריאות הפיזית והנפשית שלי

הספרות המקצועית בתחומי בריאות הציבור מוכיחה שוב ושוב שרווחה נפשית, איכות חיים, בריאות פיזית וכתיבה קשורים אחד בשני;

מאז שנות השמונים מצטברים עוד ועוד מחקרים המצביעים על ההשפעות הפיזיות החיוביות של הכתיבה: אם נצליח לבטא את הדאגות והפחדים שלנו בכתב נתמודד ונתגבר בקלות רבה יותר על זיהומים, כאבים ואפילו נאט את קצב פעימות הלב.

בכתב העת Journal of Clinical Psychology התפרסם מחקרם של פינבאקר וסגל והוכיח באופן ברור כי אנשים שכתבו באופן קבוע סיפורים וחוויות אישיות היו בריאים יותר מאלו שלא.

באחד מהניסויים שעשו ביקשו החוקרים משתי קבוצות סטודנטים לכתוב על נושא נבחר 15 דקות במשך 4 ימים רצופים.

לאורך השנה הסטודנטים נשאלו על בריאותם הכללית. תוצאות המחקר הראו, בין היתר, שסטודנטים שכתבו על נושאים רגשיים ביקרו פחות אצל רופאים לאורך השנה.

הסבר לתופעה ע"פ החוקרים הוא שהשלמת הכתיבה היא, במובן מסוים, גם השלמה ו'סגירת' האירוע מבחינה נפשית-רגשית. אחרי שסיימתי לכתוב ולעבד את הסיטואציה אני יכולה להניח לה ולשכוח ממנה, כבר אין צורך לנתח אותה או לנסות לתת לה עוד פרשנויות. אני מרפה וממשיכה הלאה.



כתיבה עוזרת להתמודד טוב יותר גם מצבי לחץ, משפיעה לטובה על הדימוי והביטחון עצמי ומשפרת את היכולת להתגבר על חסמים ומעכבים מנטליים, מגבירה את יכולת החשיבה, משפרת את הזיכרון, מפחיתה מתח ועייפות, משפרת את מצב הרוח ואת איכות השינה!

כתיבה אקספרסיבית - תרפויטית מתאימה לכל אחד, גם לאנשים שלא אוהבים לכתוב. היא אחד מהכלים בארגז הקואצ'ינג ולובשת צורות רבות:

החל מכתיבת זיכרונות, קטעי שירה, סיפורת, דרמה, רשימות ומכתבים שלא ישלחו לעולם.

בין אם הטקסט שכתבתי מיועד לעיני בלבד ובין אם בחרתי לפרסם אותו במדיה כלשהי

יש לכתיבה השפעה חיובית עלי!


המלצות לכתיבה:

1. כתבו מתי שרק תרצו - בכל יום, פעם בשבוע או רק כאשר דחף או צורך שחייב לקבל ביטוי מיידי: משהו קרה, משהו אמר או עשה לך משהו וכו'

2. כתבו בכל דרך שתבחרו ללא התייחסות לדקדוק, צורה, סגנון, פיסוק וכו'

3. נסו לכתוב על עצמכם בגוף שלישי - האם הצלחתם ליצור תפיסה או התייחסות שונה לחוויה?

לכתיבה אקספרסיבית יש כלל אחד ויחיד:

לא להתחפר!

למה הכוונה?

אם אני מרגישה שאני כותבת שוב ושוב על אותה סיטואציה, מתארת שוב ושוב את אותם רגשות ובאותה הדרך זה הזמן לעצור.

האם ניתן לכתוב על הנושא בצורה אחרת? להשמיע קול אחר? זווית ראיה שונה?

אם זה קשה לי מידי מומלץ להניח לנושא, לעשות הפסקה ולא לכתוב עליו תקופה.

בהצלחה!